טיפול בפסולת ומיחזור

"אדם עושה זבלו אוצר" (משנה, מסכת שביעית)

השלכות משבר הפסולת בהווה
מדי שנה נוצרים בישראל כ-4 מליוני טון פסולת ביתית, מסחרית וגזם. בנוסף, נוצרים בישראל עוד כ-7 מיליוני טון פסולת בניין ועודפי עפר בשנה שרובם אינם מטופלים כלל, וכן כ-300 אלף טון של פסולת מסוכנת, שכ-35% ממנה מטופלת באתר לפסולת מסוכנת ברמת חובב. הישראלי הממוצע מייצר מדי יום 1.58 ק"ג פסולת, שהם כ-577 ק"ג לשנה, כמות אשר צפויה להמשיך ולעלות בקצב הולך ומתגבר. הדבר גורם לזיהום קשה של אוויר, מים וקרקע, מאיץ את התחממות כדור הארץ, מכחיד את השטחים הפתוחים ומלכלך את חוצות הערים והטבע.

הסיבות למשבר
דפוסי הייצור והצריכה של שנות האלפיים גורמים לכך שכמויות הולכות וגדלות של מוצרים נמכרים, ומיד בתום השימוש בהם הופכים לפסולת אשר יש להיפטר ממנה. על-פי החוק, הטיפול בפסולת הוא באחריות הרשויות המקומיות, אשר מסיבות תקציביות מעוניינות לטפל כמה שפחות בפסולת. מאידך, לציבור לא ניתנות כמעט אפשריות למיחזור קל ופשוט. על כן נוצר מצב הרה אסון - יותר זבל נוצר ידי יום ופחות כסף מושקע כדי לטפל בו.
אך הררי פסולת אינם גזירת גורל. חברות מתוקנות מצאו דרכים להפחית משמעותית הפסולת המיוצרת ולמחזר או להשתמש בשיעורים ניכרים מהכמות הנותרת בהוצאה כלכלית נמוכה.

איך מתמודדים עם בעיית הפסולת?

1. קודם כל - מפחיתים
   המטרה המרכזית היא להפחית את כמות הפסולת - עידוד יצרנים לייצר אריזות מתכלות, נוחות למיחזור, ועידוד הטיפול הנכון והסביבתי בפסולת שנותרת.
   איך עושים את זה?
   • צמצום הטמנת פסולת בכלל ופסולת אורגנית בפרט ומיחזור הפסולת שאינה מוטמנת.
   • טיפול באריזות על-ידי חקיקת חוק להפחתת פסולת האריזות ולמיחזורה (בקבוקים, קרטונים וכיו"ב).
   • חקיקה מיוחדת אשר תטפל בפסולת מסוגים שונים: פסולת אלקטרונית, גריטת כלי רכב בסוף חייהם ועוד.
2. משיבים חומר אורגני
   חומר אורגני מהווה כ-40 אחוז מהפסולת הביתית בישראל. החומר האורגני גורם למרבית הבעיות הסביבתיות הנובעות מהטמנת פסולת: זיהום קרקע ומים, היווצרות גזי חממה והרעלת קרקעות ומי תהום. עם זאת, החומר האורגני אוצר בחובו אנרגיה הניתנת לניצול בטיפול ביולוגי וכן אפשר לייצר ממנו קומפוסט (דשן אורגני) הנחוץ לטיוב קרקעות חקלאיות. על כן יש להגביל את ההטמנה של חומר אורגני ולתמרץ את הממחזרים ע"י הקמה של מערכות איסוף וטיפול.
3. מפרידים פסולת ביתית
   הפרדה של הפסולת הביתית למרכיביה – נייר, זכוכית, פלסטיק וחומרים אורגניים היא תנאי הכרחי לפתרון בעיית הפסולת. הפרדת הפסולת מאפשרת לתעשיית המיחזור להפוך את הפסולת שלנו לחומרי גלם מועילים, ונותנת לכל אחד מבני המשפחה אפשרות לקחת חלק באחריות על הסביבה. את הפרדת הפסולת נעודד ע"י:
   • מתן תמריצים כלכליים משמעותיים להקמת תשתיות עירוניות ומתקני טיפול, בדגש על טיפול מקומי ואזורי.
   • מתן תוקף ואכיפה של תקנות המיחזור המטילות חובת מיחזור על הרשויות המקומיות.
   • הסברה רחבה לציבור על חשיבות מיחזור הפסולת.
4. הנחות בארנונה למצמצמים בפסולת
   כיום הטיפול בפסולת הנו חלק מהתקציב העירוני, ללא קשר לכמות הפסולת המושלכת. לתושבים ולבעלי העסקים אין כל תמריץ להפחית את כמויות הפסולת ולרשות המקומית אין יכולת להתמודד עם העלויות הכרוכות במיחזור הפסולת. אנו מציעים כי יוקם מנגנון על-פיו התושב משלם עבור הפסולת שהוא מייצר ומזוכה על חיסכון בפסולת. המערכת מעודדת חיסכון בפסולת, שיתוף פעולה בין השלטון לתושבים ומציאת תמריצים כלכליים לשם כך.
   בעבר הממשלה (החלטת ממשלת ישראל מספר 2468 משנת 1994) אף קראה לפעול בכיוון זה. ההחלטה קובעת כי יש לנהל את משק הפסולת כמשק סגור הנושא את עצמו וכי משרד הפנים יפעל להפרדה בין תשלומי הארנונה לבין התשלומים לסילוק אשפה. תשלומים אלה ייגבו בהתאם לעלויות הטיפול ובהתחשב בכמות הפסולת.

מה עשינו?

1. חוק הפיקדון על מיכלי משקה – בעקבות החוק שנכנס לתוקפו ב–2001 בגיבוי, תמיכה ופעילות ציבורית של אנשי התנועה הירוקה הפעילים בארגונים הסביבתיים, מיחזרה ישראל עד כה למעלה משני מיליוני מיכלי משקה. יש צורך להרחיב את החוק ולכלול בו גם את מיכלי המשקה הגדולים בנפח של ליטר וחצי. התנועה הירוקה תפעל להרחבת החוק מיד עם השבעת הכנסת.
2. היטל הטמנה: משלמים על פסולת שלא ממחזרים – לאחר מאבק ממושך וגרירת רגליים של כמעט עשור, נחקק תיקון המורה על גביית היטל עבור פסולת המועברת להטמנה. ההיטל נועד להעניק עדיפות כלכלית לפעולות מיחזור והשבה והוא מהווה אבן דרך במדיניות הסביבתית של ישראל.
3. הפסקת הזרמת בוצת הביוב לים – הבוצה, שאריות המוצקים מהשפכים של גוש דן, זרמה עד לא מזמן לחופי הים וזיהמה אותם. לאחר מאבק ממושך התקבלה החלטה על הפסקת הזרמת הבוצה לים התיכון. המשכו של המאבק היה למען טיפול בר-קיימא בבוצה ומניעת הקמתה של משרפה. לאחר מאבק ציבורי ומקצועי, שונתה המגמה והוחלט על העברת הבוצה לטיפול ביולוגי והפיכתה ממטרד למשאב, לדשן אורגני לדישון שטחים חקלאיים. גם זו אבן דרך בניהול בר-קיימא של פסולות ומשאבים.